שמות המאמרים:

מה לעשות עם המחשבות?

איך לחשוב מחשבות חיוביות?

לגלות, לא לשנות

הגשמה עצמית

אינטרוברט ואקסטרוברט

 

מה לעשות עם המחשבות?

 

סיפור זן: תלמיד אחד ניגש למורה המדיטציה שלו ואמר, "המדיטציה שלי נוראה! אני מרגיש שדעתי מוסחת, או שרגלי כואבות, או שאני מרגיש שאני נרדם כל הזמן. זה פשוט נורא!"

"
זה יעבור", השיב המורה בשלווה.

שבוע לאחר מכן, התלמיד שב אל מורו. "המדיטציה שלי נפלאה! אני מרגיש כל כך מודע, כל כך רגוע, כל כך חי! זה פשוט נפלא!"

"
זה יעבור", השיב המורה בשלווה

 המחשבות יוצרות את המציאות או נכון יותר את הגדרות המציאות.  

וכמו שהמחשבות עוברות גם המציאות עוברת ומשתנה.

המחשבות מגיעות מעצמן כמו שדם זורם לפצע מעצמו.

המחשבות מגיעות מהיקום. הן ויבראציות שנמצאות ביקום כמו שחלקיקים נמצאים ביקום. החלקיקים הללו בונים מבנים.

אפשר לחקור את המחשבות כמכלול ולהגיע לריק אבל גם אפשר לחקור את המחשבות בנפרד כמו חלקיקים ומשם להגיע לאין.

לפעמים המחשבות בונות תיאוריות וסיפורים והסברים אבל לעתים קרובות יותר הן חלקיקים תועים כמו חלקיקים של חומר באוויר, לפעמים אפילו נגד רצונו של היחיד. לכן אם המחשבה לא ראויה להתייחסות, לא להמשיך אותה, לא לפתח תיאוריות, לא להתרגש ממנה, לא לבטל אותה, לא להתווכח אתה, לא למהר עם מחשבה אחרת יותר טובה, לא לנסות להיות צודק, לא לנסות להראות שאני יותר טוב, לא לעשות עם זה כלום. להניח לה לפטפט את עצמה לדעת עד שיימאס לה, להרשות למחשבה לומר מה שהיא רוצה בלי להשתתף בשיחה. במקום לשפוט את המחשבות, לתת להן להיות. כי ממילא כל דבר הוא נייטראלי עד שמחליטים שהוא טוב או רע. כאשר לא שופטים מחשבות הן נשארות שם חסרות אנרגיה שהן מקבלות מהתגובה הרגשית שלנו. ברגע שענית לה, ולא משנה איך, נפלת בפח. כי הגבת ממקום של אגו. במקום להיות מודעים שהמחשבה הגיעה בלי הזמנה מהאין, מהלא נודע הפנימי האלוהי, נוטים להתנהג כאילו האני מודע חושב בכוונה את המחשבה הזאת..

מחשבות שכן רוצים להמשיך, אפשר להגיב אליהן אבל עדיין לראותן כלא אני. רצוי להתייחס אל התועלת שבהן ולא אל התוכן שבהן.

לפעמים המחשבות הרצוניות והמחשבות הלא רצוניות מתערבבות אז לא צריך לשפוט את המחשבות כי חלקן רוצות לעזור. עם זאת רוב המחשבות הן לא רצוניות וקיימות רק לשם תחזוקה. המחשבות הן קירות התודעה. הן מגדירות את החלל שבתודעה. המחשבות מגדירות את האגו וגם גורמות ותחזוקת האגו בדיוק כמו שזרימת הדם מתחזקת את זרימת החמצן לגוף.

המחשבות מתחפשות לאני כי הן כוללות את השם שלי ואת שמות בני המשפחה שלי ושל העם שלי וכך הלאה. השם משייך אותן לאני הפרטי שלי אבל למעשה התוכן הוא אוניברסאלי: השוואה ביני לאחרים, קנאה, אגו, רצון להיות יותר מוצלח, למצוא חן, לקבל מחמאות, לקבל אהבה מהזולת ושאר דברים שמקבלים מהחברה. ההבדל הוא לא רק בפרטים האישיים אלא גם בעוצמה ובדגש על תכנים ספציפיים.

אחת ממטרות המדיטציה היא להבין את המחשבות בהקשר לאגו ולהבין את ההבדל בין האגו למודעות  האמיתית שהיא בבסיס תודעת האדם.

במדיטציה המיועדת להרגעה כמו במדיטציה טרנסנדנטלית, היכולת להתנתק מהמחשבות לפרק זמן מסוים מביאות למנוחת המוח ואפילו לאופוריה אבל לא לניתוק מהאגו.

למדיטצית התבוננות כמו ויפאסאנה מטרה רוחנית יותר שהיא הניתוק ממחשבות האגו והתחברות עם היקום האלוהי.

הטיפול ברגשות לא רצויים דומה לטיפול המחשבות לא רצויות. לא להגיב לרגש שצץ פתאום, לתחושה שצצה פתאום. עצם התגובה, התנגדות או ויכוח או הגדרה שלו מאריכים את זמן הרגש.

היכולת לא להגיב למה שצץ משאירה את האדם בהווה כמו תינוק. הוא מקבל גירויים כל הזמן בלי לנתח אותם והוא מגיב ספונטאנית, אבל שלא כמו תינוק הוא יכול להבחין במחשבות ובתחושות שמועילות לו ולהתמקד בהם ולהתעלם מאחרים.

 

איך לחשוב מחשבות חיוביות

 


חשוב לחשוב מחשבות חיוביות אבל חשוב גם לדעת איך לחשוב מחשבות חיוביות.

 הטעות של אנשים רבים היא שמחשבה חיובית פירושה: "אני יותר טוב או טובה מאחרים" "אני הגדול מכולם" "אחרים הם טיפשים, רעים, מתוסבכים, ואני לא". כלומר, המחשבות שלנו חיוביות ביחס לאחרים. אלו לא מחשבות חיוביות אלא של אגו שנאבק עם אגו של אחרים.

מחשבות חיוביות אמיתיות קשורות לעצמי ולעולם ולא להשוואה ביני ובין הזולת. אפשר להשתמש במשפטים "מצבי הולך ומשתפר מיום ליום", "אני אדם מצליח (ולהיזכר בהצלחות)" להיזכר רק במצבים חיוביים, לפרש מצבים בצורה חיובית, "הכל הוא לטובה", "הכל מסתדר לטובתי העליונה", "אלוהים אוהב אותי (ולכן אני לא צריכה להתאמץ לקבל את אהבתם של האחרים)", וכן "כל האהבה נמצאת בתוכי והאחרים הם בונוס", אפשר לנסות להתמקד בדברים טובים ולהימנע מלהתמקד מדברים שליליים וברגשות חיוביים.

 

לגלות, לא לשנות

 

לשנות את הזולת אין פירושו לתקן את החסרונות שלו. לעזור לזולת פירושו לגלות את האלוהות שבו. לעזור לו לגלות זה אומר שקודם אתה צריך לגלות את זה אצלו וברגע שאתה מגלה, הוא קולט את זה לבד או עם עזרה קטנה מצידך.

 לגלות את האלוהי שבאדם פירושו לראות את היכולת שלו לאהוב ולתת, לראות את חוכמתו שאיננה קשורה לאיי.קיו שלו או למעשיו אלא לחוכמה אלוהית שקיימת בו, את החוכמה שלו להישרד ולהבין, ולזהות את עומק רוח גם אם הוא איננו מממש אותה.

 כאשר מנסים לתקן שגיאות אזי מכווצים את האדם כי הוא מוריד מעצמו במקום לראות את כל רוחב נשמתו.

 כאשר מגלים אל האלוהי שבאדם הוא גדל מעצמו, ואז התיקונים הנדרשים אם ישנם הם מינימאליים כמו תיקון שגיאות כתיב ולא שינוי הכתוב



ללמד פירושו להיות יחד אתו, לא להמטיר עליו ידע חדש אלא לעזור לו לגלות ידע בתוך עצמו.

 

הגשמה עצמית

העולם נותן לאדם דחפים וכישרונות ונטיות וסביבה ותקופה וערכים. הגשמה עצמית פירושה הגשמת את אותו מבנה שנוצר כתוצאה משילוב כל הנתונים הללו, כשהמוביל הוא הצורך הפנימי שדוחף לכיוון מסוים, כמו סוס אציל שמוביל מרכבה מוזהבת או סוס מורעב שמוביל עגלה מתפרקת. הגשמה עצמית פירושה שהאדם נפתח כמו ניצן של ורד שהופך לוורד.
 
ייתכן שהמטרה תשתנה במשך החיים וייתכן שהאדם יעסוק ביותר מתחום אחד. ייתכן שיש בו משהו שלילי שהוא נלחם בו וזה הופך למטרה של חייו. ייתכן שזהו משהו שנחשב לחיסרון אצל אחרים.
 
אדם יודע שהוא מגשים את עצמו אם זה משמעותי בעיניו וגורם לו שמחה או סיפוק או שמה שהוא עושה נותן מענה לשאלות שמציקות לו.
 
האדם לא צריך לקבל מחמאות ומחיאות כפיים מהזולת. הוא לא צריך להיות ראשון בתחרות. הוא לא צריך להגיע להישגים ולהיות טוב בכל דבר. הוא לא צריך להיות טוב בשטח שלו ולא צריך להצליח בו. עליו רק לעסוק בו, להתמקד מבפנים החוצה, ממה שיש בפנים להגשים בחוץ ואם יצליח טוב, ואם לא, גם טוב. האהבה לעיסוק מספיקה..
 
אין צורך שהאדם יחשוב על העולם כשהאדם מגשים את עצמו. שהעולם ידאג לעצמו. העולם ממילא מחבר את החלקים, את כל בני האדם, ויוצר שביל משלו. גם כשהאדם עושה כביכול משהו סתמי הרי שההצטברות של הרבה אנשים שעושים אותו דבר משפיעה על העולם.
 
אם האדם מגשים את עצמו הוא ממילא עוזר לחברה. לעשות הכי טוב את מה שעושים זאת התרומה הטובה ביותר לאנושות.
 
אם אדם מרגיש סיפוק רק עם משפחתו שיסתפק בזה. אם הוא רוצה הרבה חברים ומסיבות בלי יחסי עומק, גם טוב. אם אדם כותב והוגה איך לעזור לזולת בלי לצאת מד' אמותיו, שיעשה את זה. אם אדם מרגיש דחף לצאת לרחוב ולמרוד, שיעשה את זה. אם הוא מרגיש צורך לעשות מעשה חברתי בלי להילחם ורק למשל לחתום על עצומות או למיין אשפה שיעשה את זה. האדם יכול להגשים את עצמו ולתרום לחברה עם כישרון אמנותי או פילוסופי או על ידי הוראה או עבודה סוציאלית או עבודה של רופא או אחות כאשר הוא משחק בפני קהל, או כאשר הוא אוסף אנשים ונושאים ומציג אותם לפני קהל כמו עיתונאים ומראיינים, כלומר הוא מפורסם, או מארגן אותם כמו מנהל או ראש ממשלה, כלומר הוא חשוב. יש כאלו שמגשימים ותורמים באותה מידה כאשר הם מגדלים רק את ילדיהם או מתמחים בתחום ייחודי כמו בתפירה. יש כאלו שהנטייה שלהם למכור ולהיות אנשי שיווק או כאשר הם מעדיפים את אחורי הקלעים.
 
גם מדיטציה והתעסקות פנימית בעולם הפנימי משפיעה על היקום. חקירה פנימית ונתינת שמות והגדרות לתחושות מעורפלות וניואנסים רגשיים ורוחניים היא תרומה להתפתחות התרבות והחברה
 
כאשר האדם מגשים את עצמו הוא לא רק מגשים את הדבר שהאנושות צריכה לו אלא גם הוא יכול ללמד אחרים להגשים עצמם באותו שטח שהוא התמחה בו.
 

 

אינטרוברט ואקסטרוברט

 

יונג חילק את האנשים לשני סוגי טיפוסים עיקריים, מוחצנים ומופנמים. המוחצנים הם הרוב ואילו המופנמים הם בערך רבע או שליש מבני האדם. כמובן, שאף אחד מהם הוא לא טיפוס מוחלט. לכל אחד נטייה במינון שונה לאחד משני הקצוות.

מבנה האישיות הזה נוצר דרך כיוון זרימת האנרגיה. המוחצן מקבל אנרגיה מהעולם החיצוני והמופנם מהעולם הפנימי. כאשר המופנם נמצא עם אנשים אחרים הוא זקוק לזמן של מנוחה ולשאוב אנרגיה מהעולם הפנימי ואילו המוחצן מאבד אנרגיה כאשר הוא לבדו ומבקש מקור אנרגיה חיצוני.

שני הטיפוסים זקוקים לחברת בני אדם אחרים אבל בצורה שונה במידה שונה. המוחצן עשוי להתחבר עם מספר רב של אנשים ולבלות אתם זמן רב אבל חלק גדול מהיחסים שלו שטחיים ואילו המופנם נוטה ליחסים עמוקים יותר עם מספר מועט של אנשים. אפילו אחד או שניים יכולים לספק אותו. למוחצן  קל לשוחח שיחות של סמול טוק על נושאים של כלום, ואילו המופנם מעדיף שיחות רציניות וכבדות יותר. לכן המופנם חש  מגושם בחברה גדולה בעיקר בין אנשים לא מוכרים ורעשנים. הוא נושא את עולמו הפנימי כמו צב גם בחברה גדולה וגם שם הוא עשוי כמתבונן להרגיש בנוח אם לא מושכים אותו בכוח למעגל. המופנם נוטה יותר לדיאלוגים פנימיים. והוא יכול לשהות זמן רב לבדו וליהנות עם ספריו ועם האינטרנט והטלוויזיה ותחביבים של לבד כמו ציור ומוסיקה ודיג.  המופנם צופה יותר בחיים מאשר משתתף וטוב בהקשבה ובהאזנה. הוא מאלו שעוצרים להריח את הפרחים.

כשמתבוננים במוחצן רואים איך תנועותיו ותגובותיו מתאימות לבני שיחו והם מותאמים כמו רקדנים מנוסים. תגובותיו של המוחצן מהירות וספונטאניות ואילו המופנם גמלוני, מקשיב ואחר כך עונה, מתקשה להמשיך כאשר מפריעים לו באמצע, מתקשה בתגובות ביניים, תנועותיו לא תמיד מתואמות עם האחר. המופנם קודם חושב ואחר כך מדבר ואילו המוחצן חושב תוך כדי דיבור. טון הדיבור של המוחצן רגשי יותר ואילו טון הדיבור של המופנם מונוטוני יותר. הלבוש של המוחצן בעיקר בגילים צעירים מתואם יותר עם הסביבה בעוד שלבושו של המופנם מוזנח מדי או בולט מדי.

המופנם בניגוד למוחצן מסתיר את רגשותיו ולכן נראה לעתים רגוע יותר או אדיש או שלוו, ויש כאלו שמפרשים את התנהגותו כבוז וזלזול ואפילו עוינות למרות שההפך הוא הנכון. המוחצן מחצין את רגשותיו ולפעמים אפילו מגזים בהם כמו בהצגה ולכן לעתים קרובות ריגשיותו ורגישותו קטנים יותר מאלו של המופנם. זה לא שהמופנם מסתיר את רגשותיו אלא שהוא לא מבטא אותם בצורה ישירה ומיידית כמו המוחצן. הוא יכול לדבר ולכתוב על רגשותיו או להביע אותם בצורה אמנותית.

המופנם מקושר לאנושות בדרך קצת שונה מזו של המוחצן. מלבד הקשר העמוק עם מספר מועט של מכרים קרובים הוא מתחבר לעולם ולאנושות וליקום דרך הפנימיות והרוחניות שבו. גם נביאים היו זקוקים לזמן התבודדות במדבר לפני שהעבירו את מסריהם לאנושות. היכולת לעבד כל נושא באיטיות ולאורך זמן מאפשרת לרעיונות להבשיל, והיכולת להיות לבד מאפשרת לו לא להיות מושפע מהזולת ולהגיע למסקנות שלא מופרעות על ידי דעות קדומות, נושאים טריוויאליים יום יומיים וויכוחים והתאמות עם הזולת.

הנטייה למוחצנות ומופנמות נקבעת כבר בלידה ובמבנה המוח  ולכן קשה לשנותה. עם זאת  לסביבה השפעה גדולה. המופנם יכול ללמוד סיטואציות חברתיות בדרך שמתאימה לו, תוך כדי צפייה ולמידת כללים, לא כמו המוחצן שבאופן טבעי הוא קולט גירויים חברתיים ולכן הוא נראה כאילו הוא נולד עם הידע הזה.

המקצועות שמתאימים למופנם הם בדרך כלל כאלו שמאפשרים לו להיות לבדו או לפחות לא תלוי באינטראקציה עם הזולת כמו אמן, צייר פסל סופר, או מהנדס, חוקר או אוסף אינפורמציה או ממציא או פילוסוף, או עוסק במקצועות הדורשים מתמטיקה.

רבים מהשחקנים והקומיקאים המפורסמים והמצליחים, גברים ונשים,  הם מופנמים למרות שזה פרדוקסאלי. קל להם יותר לבטא את עצמם כאשר הם מתכננים איך לשחק ומה לומר. יש גם מנהיגים מופנמים כמו יצחק רבין המנוח. עם זאת הם שומרים על חיים פרטיים מחוץ למקצוע המוחצן שלהם. למעשה הרבה מקצועות יכולים להיעשות גם על ידי מופנם וגם על ידי מוחצן אלא שכל אחד יגיע לשם ממקום אחר וכל אחד זקוק לתנאי מחיה אחרים וכל אחד יתבטא בצורה אחרת. כאשר יהיו נאמנים לעצמם ולא ינסו להתאים את עצמם לאחרים הם יצליחו כמעט בכל מקצוע.

המופנם מרגיש כאילו מכבש חברתי לוחץ עליו כדי להתאים אותו לחברה, כביכול המוחצנות היא הדרך האידיאלית, בעיקר אם זו אשה. לגברים סולחים יותר על העדר מיומנות חברתית. אפשר להשוות את זה לצורך ליישר את ההומוסקסואלים. כל הזמן מעירים לו כמה הוא לא בסדר. הוא לומד שהוא דפוק והוא לוזר כי הוא לא מתלבש נכון, ולא עונה נכון, ולא מתנהג נכון, והוא גמלוני מדי ומגושם ושקט מדי ולא מתלהם ולא מתבטא רגשית, שהוא מפסיד עולם מלא כל טוב, שהוא מפסיד את כל הג'ובים הטובים, ואת כל הבחורים השווים או הבחורות השוות. חושבים שהוא סובל כי הוא לא נהנה ממסיבות ואירועים רבי משתתפים, מה שלא נכון. יש לו את הדרך שלו ליהנות ולהתפתח ואפילו להיות באור הזרקורים בתנאי שהוא מוצא את הפינה השקטה שלו.

לא כדאי למופנם להשתנות משום שאז יפסיד הנאות אמיתיות מעולמו הפנימי ובתמורה יקבל הנאות שטחיות שלא  ימלאו אותו. שינוי זה גורם לו לתחושת ריקנות. לכן השינוי שכן רצוי לו הוא רכישת מיומנויות כדי להסתדר בעולם ולא להפסיד קשרים עם אנשים וליהנות במידה במסיבות ובאירועים חברתיים אבל לא להתפתות לאלו שמשכנעים אותו שכל העולם הטוב נמצא שם בחוץ.