שמות המאמרים:

4 שעות עבודה, 4 שעות משחק והשאר בהייה

מה חשובה יותר? הכוונה או התוצאה?


לוחם ושמאן

זוויות ראייה

מיסתורין

בחירה

אהבה

בשבח הבטלה

בשבח האיטיות

אינטימיות

אינדיבידואליסטיות וקולקטיב

 

 

4 שעות עבודה, 4 שעות משחק והשאר בהייה 

אפשר גם לשנות את הסדר, יומיים עבודה, יומיים משחק ובשאר לבהות, או סדר אחר, 3 חודשים לעבוד, 3 חודשים לשחק וכל השאר לבהות. אפשר גם לשנות את המספרים לפי הצרכים והאופי.

עבודה פירושה פרנסה, לנקות את הבית וסידורים, כל מה שמוכרחים. משחק יכול לכלול כל דבר שיש בו דו שיח עם הזולת, ספורט, משחקים מסוגים שונים, טיולים עם החבר'ה וכך הלאה, בהייה היא החלק של התכנסות בתוך ההוויה הפנימית. זה יכול להיות בהייה בים או בנהר, קריאת ספר מעמיק, טיול עם התבוננות, מדיטציה, זמן שבה הזמן לא חשוב ואין צורך לעשות שום דבר.

הנטייה היום היא למדוד הכל בכמות הזמן וניצול הזמן. הספיקותי או טרם הספיקותי. הספקתי היום לעשות המון דברים, גם את זה וגם את זה וגם את זה, הספקתי לעשות המון עבודה, לשוחח עם המון חברים, להיות בהמון מקומות וכל זה בלי שהשיער יתפרע והבגדים יתרפטו. זה מזכיר סרטי פעולה בהם התסרוקת אף פעם לא מתפרעת אפילו אחרי מאבק ומרדף מכוניות. אפילו אם עושים מדיטציה זה נכנס לתוך הגדרת ההספיקותי.

דווקא בסדר היום כזה לא מספיקים באמת. ההספק במקרה הזה הוא רק בעשייה ולא בהוויה הפנימית. תחושת ההוויה קיימת בתוך הפנימיות דווקא בחוסר העשייה, או בעשייה שמעריכה את ההתבוננות ולא את ההספק.

ההוויה היא לא בכמות אלא ביכולת להיות שם באמת. כי כאשר מתיישבים על שפת הים ומתבוננים בים בשקט שנקטע על ידי טלפון סלולארי, בלקפוץ למקום כלשהו לרגע כדי לסיים משימה, תחושת ההוויה לא ממומשת. זמן שנחתך יוצר תחושה פסיכולוגית של להיות עסוקים כל הזמן והזמן עובר מהר מדי.  עקרת בית שעבודתה מורכבת ממשימות לאורך כל היום ולא 8 שעות רצוף מרגישה שהיא עובדת כל הזמן. ההוויה היא להתחבר לאינסוף וקטיעת זמן הבהייה איננה מאפשרת תחושת אינסוף. 

 

תמונת עוגה

 





מה חשובה יותר הכוונה או התוצאה?

 

ההיגיון אומר שהתוצאה השורה התחתונה, היא החשובה. התשובה חשובה מהשאלה ואוי לשאלות ללא תשובות. כוונות טובות יכולות להוביל לגיהינום.

אבל אפשר להציג את זה אחרת.

דווקא בכוונה מצוי המקור, נמצאת הנשמה. בתוך הכוונה נמצא האלוהי. בתוך השאלה נמצאת התמימות,  הסקרנות, היצירתיות. זהו המקום הפנימי, הראשוני שבו מתחילה הנשמה להביע את עצמה. הכוונה היא שלנו, מעידה על מה אנחנו באמת רוצים. התשובה לעתים היא לא שלנו, היא של המציאות. הסוף פחות תלוי בנו, הוא תלוי באחרים.

הבעיה בכוונות הטובות שמתמסמסות היא האגו. כאשר רוצים לעזור לזולת והאגו מתערב, רוצה לנצח, או להשפיע או להדגיש את האישיות שלנו, הכוונה הראשונית נעלמת ומובילה לגיהינום. אבל אם מתאפקים ונשארים בתוך הכוונה הטובה ממשיכים לגן העדן הפנימי, ולעתים קרובות, גם החיצוני. 


לוחם ושמאן

 

שני סוגים של אנשים משפיעים על העולם. השמאן, הוא איש הרוח, מעלה הרעיונות, האמן, הממציא, החוקר, כל מי שמאבחן ניואנסים חדשים, וכן הפילוסוף ואיש הדת. לעומתו הלוחם הוא הדוחף, המבצע, המארגן, הקובע סדר עדיפויות מתוך הרעיונות שמעלה השמאן. 

הלוחם איננו יכול להיות מנהיג משום שהוא כוחני מדי ואילו השמאן לא יכול לשלוט משום שהוא  מכוון רק לרעיונות שלו  ולא למעשיות של הביצוע שלהם.הוא גם הופך לפנאטי לרעיונות שלו בלבד ולא מודע לסדר עדיפויות

משום כך אין צורך במנהיגים אלא במארגנים. ראש הממשלה הוא למעשה מעין מזכיר על, מנהל. המנהל לא יותר חשוב ממקצוען שעובד עבורו או בעל הרעיונות או אמן לכן אין הוא ראוי לשכר גבוה יותר.

ריבוי של מפלגות ופלגים מחליש את המפלגות הכוחניות, ולכן הנצרות של היום מרובת התנועות סובלנית יחסית ואילו האיסלאם מכווץ למעט מדי פלגים. בשלטון יחיד או של מעטים לא מגיעים הטובים ביותר אלא הלוחמים הטובים ביותר והכוחניים ביותר, אותם אלו שחכמים בתורת השליטה ולא במה שמעבר לזה.

למטה: השמאנים ונוס אלת האהבה והיופי, ינשוף החוכמה, והלוחמים הם חיילים ונשיא המעצמה הגדולה בעולם ברק אובמה
 
  • אלת האהבה
  • תמונה לדוגמא
  • תמונה לדוגמא
  • תמונה לדוגמא


זויות ראייה



בני האדם נבדלים במספר הזויות שבהן הם רואים את המציאות. ככל שהאדם מכיל יותר בני אדם, קבוצות, בעיקר קבוצות מנוגדות ככה הוא יותר מפותח.

 אם אדם מכיל רק אותו ואת משפחתו ואת החמולה שלו נגד כל השאר, זאת שמרנות. כל אני נגד אחר זאת שמרנות. למצוא בכל אחד את השווה זאת פתיחות וקבלה.

לכן מדינה המאחדת את כל הקבוצות חזקה כמו יהלום ומנצחת שבטים בודדים. שילטון דתי שמנציח אמונה אחת,  סופו להיכשל. וזה כולל דת בעלת אלוהים אחד. החילוניות מנסה לעבור את המכשול הזה. עם זאת חילוני אתאיסטי המאמין  שאין אלוהים גם הוא מכווץ כמו דתי פנאטי. אין בו את ההכלה שיש בבודהיזם למשל, בו יש אלוהים ואין אלוהים בעת ובעונה אחת.

יהלום מרובה זוויות

יהלומים מרובי זוויות

מיסתורין

המיסתורין הוא בראייה

המיסתורין הוא מהות בפני עצמה.  לדכא את תחושת המיסתורין הוא עוול, כמו לדכא את תחושת האלוהים. דוגמא יפה לכך אפשר למצוא בסצינה בסרט "רומא" של פליני. פועלים חופרים באדמה לשם שיפור התנועה או משהו כזה  ומגלים תמונות עתיקות. ברגע שאור מאיר את התמונות הן דוהות ונעלמות. 
 
אמנם צריך לפתור בעיות מיסתוריות במדע או בחברה אבל פיתרון של מיסתורין אחד מביא מיסתורין חדש. 
מיסתורין הוא רמז, סוד, עקבות מסתוריים שמושכים אותנו ללכת בעקבותיהן ולגלות את הסודות.
 
כאשר הקדמונים ניסו להסביר את העולם הם סיפרו הם ביטאו את רגש הפליאה והמיסתורין בסמלים. הסמלים הם כמו חלום, מבטאים תחושה ללא הסבר הגיוני.  תחושת המיסתורין הזאת קיימת ביקום ובנו כאלוהות וכרוחניות.  זוהי החוכמה המקורית והיא קיימת גם ביקום וגם בנו. אנחנו זקוקים גם לתחושת המיסתורין והפליאה ללא הפיתרון.

 

 אור מסתורי בסוף הדרך או אולי יישות מסתורית

כוכבים קורצים ממעל, רומזים על עולם עליון

פסלי ענק מיסתוריים באיי הפסחא מלפני אלפי שנים, האם חייזרים בנו אותם?

בציורי ילדים יש משהו חלומי, קסום, האופייני לילדים

תמונת עוגה


בחירה



הבחירה היחידה היא האם ללכת בעקבות הקול שלך או בעקבות הקול של האחרים. הקול של אחרים נמצא באגו, למשל הקול של החשש שלא מגיע לך או שאתה יותר מוצלח ממה שאתה.

בעקבות הבחירה האמיתית מגיעים רעיונות גאוניים. לא תמיד הבחירה האמיתית מביאה חיים נוחים, אבל היא כן גורמת לשלמות פנימית ובדרך כלל גם לאושר.
 
כאשר נכשלים למרות הבחירה האמיתית  לא מרגישים רע. פחות סובלים ויותר קל לקום מן ההריסות.
 

 

אהבה


אהבה היא משהו שנמצא בתוכנו באופן טבעי כמו מחזור הדם והמוח. לא צריך להתאמן רק לדעת היכן היא נמצאת.

האדם יכול לא לקבל אהבה מאיש ובכל זאת להעניק אהבה לילד, לחתול, לכלב, לטבע ולאחרים. 

תלות באהבה של אחרים גרועה משום הפחד לאבד אותה וההכרח לשלם כביכול בעדה, מה שהופך את האדם לחלש. האכזבה של מי שאיבד את אהבת הזולת חזקה מכל כאב אחר.
 
 איך מקבלים אהבה בלי תלות בזולת? מתבוננים בטבע ורואים איך הוא נותן בלי לקבל. מתבוננים ובמחוות קטנות של אנשים שנותנים ללא תמורה.

**********


אל תעשה לאחרים מה ששנוא עליך זוהי ההגדרה הנכונה ביותר לאהוב את הזולת. זה אומר לחשוב מה השני מרגיש ומשם להבין איך להתייחס אל הזולת.

בשבח הבטלה

בחיים האיטיים והבטלניים העולם נספג עמוק יותר, החוויות עמוקות ואמיתיות יותר. 

באורח חיים מהיר של להספיק לקלוט כמה שיותר חוויות אין מיצוי של החוויה, יש רק צבירה של צורות חוויה בלי החוויה עצמה.

בשבח האיטיות

 

בחשיבה איטית יש יותר זמן לחשוב, לראות את המורכבות של המצב, את עומק הבעיה ולקבל תשובה עמוקה יותר.

נכון שלא כל איטיות מעידה על חוכמה ולפעמים איטיות פירושה טפשות או להתברבר סתם אבל כך גם המהירות איננה תמיד נכונה ואיננה מעידה על יתר חוכמה אלא רק על זריזות.   

 נוסף לכך, רק באיטיות ניתן להגיע להוויה. מעשים עושים מהר אבל תחושת הוויה נספגת רק בזמן האיטיות. לא מגיעים להישגים והנאות אלא הווים את החיים עצמם.

אינטימיות

אינטימיות היא היכולת להיות לשתוק עם הזולת בלי להרגיש לא בנוח. זה לחוש אחווה עם הזולת בכל מצב.

האינטימיות יכולה להיות אפילו בחברת חפצים, שלא לדבר על רחוב, בית, עצים וחיות. זאת גם היכולת להיות אינטימי עם עצמך בליה צורך לברוח לחברה של אחרים או לפעלתנות.

אפשר לחוש אינטימיות עם האחרים בלי שיתוף אתם, בלי שיהיו חברים שלך, רק משום שהם בני אדם וחשים אותם דברים שאתם חשים, למשל, מקריאת דברים בעיתון או בספר.

אינדיבידואליות וקולקטיב



השלב החברתי והקהילתי בעבר הקדום והקרוב היה לחיות בתוך קולקטיב שכפה על היחידים שבו לתרום לכלל. חלק מהקולקטיב נהנו מעודף זכויות ואחרים כמו נשים סבלו מחוסר זכויות. החברה גם היתה מאוימת מהיחיד שלמרות מה שמקובל לחשוב לפעמים נהנה מיחידיותו. 

היום הנטייה החברתית היא לאינדיבידואליזם. היחיד נהנה מחופש אפשרויות אבל מאבד את התמיכה והשיתוף של הכלל. 

השלב הבא יהיה חזרה לשלב הקדום של הקולקטיב אבל לא במדויק. כמו בספירלה המעגל הבא הוא רחב יותר וגבוה יותר. כלומר, החזרה היא של אינדיבידואלים לכלל כשהם מחליטים מתי הם מוותרים ומתי לא ובאילו תנאים, מתי הם לבד ומתי ביחד. זהו קולקטיב של אנשים חכמים ועצמאים שאוהבים את עצמם ואוהבים את הכלל.ק
הילה של אינדיבידואלים, שבטוחים בעצמם לכן מוכנים לוותר מעט בתנאי שלא ישעבדו אותם.

אי אפשר לכפות את הכלל היחיד ואי אפשר להחליט שהיחיד דומה לכלל. כל יחיד בארץ אחת דומה ליחיד בארץ אחרת. לעומת זאת התרבות של שתי ארצות היא  שונה. היחיד מושפע מהתרבות, ומרחוק נראה כאילו כל היחידים באותה ארץ דומים ולא כך הוא.